ניתוח חקר מקרה: 3 כשלים שבקר בטיחות מנע ברגע האחרון

בניהול פרויקט בנייה, הניסיון נמדד לא רק במה שבונים, אלא בעיקר במה שמונעים. יזמים רבים מופתעים לגלות שהסיכונים הגדולים ביותר לפרויקט שלהם – אלו שמובילים לצווי סגירה, חקירות פליליות ותביעות של מיליונים – הם לא תמיד ברורים לעין.

מנהל העבודה ממוקד בלוחות זמנים. הקבלן ממוקד בתקציב. אבל מי ממוקד בהגנה עליך?

מניסיוננו בפיקוח על מאות פרויקטים, זיהינו דפוס חוזר של 3 כשלים קריטיים שבקר בטיחות מוסמך מזהה – ומנהל העבודה כמעט תמיד מפספס.

כשל מס' 1: הפיגום ה"חאפרי"

התרחיש: ריבוי קבלני משנה

בפרויקט מורכב במרכז הארץ, קבלני משנה רבים עובדים במקביל. קבלן הטיח, במקום להשתמש בפיגום התקני שהוצב, מאלתר לעצמו "במה" מהירה מחלקי פיגום ישנים, קרשים וחסכון בזמן.

הסיכון המיידי (האסון): קריסה של הפיגום, נפילת עובד מגובה, פציעה קשה או מוות, וצו הפסקת עבודה מיידי לאתר כולו.

הפעולה של בקר הבטיחות

בקר הבטיחות, שאינו כפוף לקבלן אלא ישירות ליזם, זיהה את הפיגום המאולתר במהלך ביקורת שגרתית. הוא לא "מבקש יפה", אלא מוציא הוראת הפסקת עבודה מיידית ספציפית לאותו אזור, מתעד את הכשל בדוח מצולם, ודורש פירוק מלא של הפיגום והרכבתו מחדש על ידי בונה פיגומים מוסמך, כנדרש בתקנות.

התוצאה: נמנעה תאונת עבודה קשה, והיזם קיבל תיעוד מלא שהוא פעל אקטיבית למניעת הסיכון.

כשל מס' 2: החומרים הזולים (הפצצה המתקתקת)

התרחיש: חיסכון בעלויות נסתרות

בפרויקט מגורים גדול, קבלן האיטום משתמש בחומרי איטום למרתפים שאינם תואמים את המפרט ההנדסי. הוא חוסך עשרות אלפי שקלים. מנהל העבודה, שאינו מומחה לאיטום, מאשר את העבודה כי היא נראית "בסדר" ומתקדמת לפי הלו"ז.

הסיכון העתידי (התביעה): שנתיים לאחר האכלוס. דיירי הקומות התחתונות מדווחים על רטיבות קשה, עובש ונזק מבני. היזם נתבע בתביעה ייצוגית של מיליונים על כשל באיטום.

הפעולה של בקר הבטיחות

תוכנית הבקרה של הבקר כוללת בדיקות פתע של חומרים המגיעים לאתר. הבקר זיהה את הדליים הגנריים, הצליב את תעודת המשלוח מול המפרט הטכני, וגילה את אי-ההתאמה. העבודה נעצרה, והקבלן חויב לפרק את האיטום הלקוי ולבצעו מחדש עם החומר התקני שצוין במפרט.

התוצאה: היזם ניצל מתביעה עתידית של מיליונים וקיבל בניין שעומד בסטנדרטים ששילם עליהם.

כשל מס' 3: סיכוני סביבה (הקרבה המסוכנת)

התרחיש: הנקודה העיוורת של מנהל העבודה

פרויקט הריסה ובנייה ממוקם בקרבה מסוכנת לקו מתח גבוה של חברת החשמל. מנהל העבודה, שמכיר את האתר, קובע "פשוט ניזהר ולא נתקרב עם המחפר". הוא לא מגדיר תוכנית עבודה מסודרת מול חברת החשמל.

הסיכון המיידי (המוות): טעות אנוש קטנה. מפעיל המחפר או המנוף נוגע בקו. התוצאה: התחשמלות קטלנית מיידית, הפסקת חשמל שכונתית, ואתר שהופך לזירת חקירה פלילית.

הפעולה של בקר הבטיחות

בקר הבטיחות זיהה את הסיכון הזה עוד בשלב בקרת התכנון, לפני שהעבודות החלו. הוא סירב לאשר את תוכנית הבטיחות עד שהוצגה תוכנית עבודה מפורטת הכוללת תיאום מלא מול חברת החשמל, קביעת מרחקי בטיחות (Safety Zone) ברורים, וגידור פיזי של האזור המסוכן.

התוצאה: נמנע אסון ודאי. הבקר ווידא שהסיכון טופל ברמת התכנון, ולא הושאר ל"אילתור" של מנהל העבודה בשטח.

מסקנה: הניסיון נמדד במה שמנעת

שלושת התרחישים האלה קורים מדי יום באתרי בנייה. ההבדל בין פרויקט שמסתיים בהצלחה לבין פרויקט שהופך לאסון כלכלי ופלילי, הוא היכולת לזהות את הכשלים האלה לפני שהם מתרחשים.

בקר הבטיחות הוא איש המקצוע היחיד בפרויקט שמועסק ישירות על ידך ושתפקידו הבלעדי הוא להגן על האינטרסים שלך. הוא לא מתפשר על בטיחות תמורת לוח זמנים, והוא לא חוסך בחומרים על חשבון האיכות. הוא שם כדי למנוע את האסון הבא.